בסוגייתנו נאמר: "ההוא דהוה קאמר ואזיל: דאזיל מבי דינא שקל גלימא - ליזמר זמר, וליזיל באורחא [מי שנטלו בית דין טליתו לפורעה לאחר - יזמר זמירות. הואיל ודין אמת דנו, לא הפסיד כלום, אלא גזילה הוציאו מידו – ע"פ רש"י]. אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום [כל העם הזה - ביתרו כתיב, ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב, כולן במשמע]".
הגמרא הביאה רעיון זה בדף הקודם "משפט לזה - שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה - שהוציא גזילה מתחת ידו" (ו, ב). וכן הגמרא הביאה את רוח הדברים גם בסוף מסכת בבא בתרא.
מדוע חז"ל הדגישו זאת כל כך?
רבי יצחק עראמה הסביר רעיון נפלא: "כי לפי שהמשפטים אשר ישפטום יהיו קרובים אל האמת, יקבלום עליהם האנשים, וישבו בשלום יחדו. כמו שאמרו בפרקא קמא דסנהדרין (ז', א) דמדינא שקול גלימא מזמר ואזיל באורחא. ולזה ייעד הנביא 'ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' (ישעיה ב'). יורה בבירור שהריבות והמלחמות עד הזמן ההוא בין כתות הגוים היו לחסרונות נמוסיהם הבלתי מסכימים עם טבע האמת, אשר לסבת זה הנשפטים בהם לא תתישב דעתם ולא יקבלום. אמנם בשלמות המשפט על ידי מלך המשיח, והסכימו אל טבע האמת, ישבו שקטים וינוסו מלחמות וקטטות מהם" (עקידת יצחק שמות שער מו פרשת משפטים).
מטרתו של המשפט האנושי היא להשליט סדר בחברה, אולם המשפט האלוקי נועד להביא צדק ולעשות את הישר והטוב . בני אדם שואפים להרבה יותר מאשר השלטת סדר בעולם, שאיפתם הפנימית היא לצדק וליושר. לכן, כאשר הם נפגשים עם משפט צדק, אפילו הצד ש"מפסיד" בדין - מתמלא בשמחה. שמחה זו היא על עצם האמת שהתגלתה ועל הצדק שנעשה והיא גם על עצם הזכות להיות שותף בעשיית הצדק בהוצאת הגזלה מתחת ידו.
ויותר מזה, גם הצד שיצא חייב בדין, מרגיש בתוכו אחריות לכך שיהיה צדק בעולם. 'בעל העקידה' כותב שתחושה זו עתידה להתפשט ולהתרחב לכל האנושות. בני האדם ירצו בליבם לחיות לאור ערכי הצדק והם ירגישו אחריות למען הצדק. התוצאה תהיה שככל שתודעה זו תפלס דרכה ללבבותיהם של בני האדם – כך המלחמות ימוגרו מן העולם והשלום יגדל ויאיר.
ראינו בדף הקודם (ו, ב) שדוד המלך הצליח לאחד שני מושגים מנוגדים "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה". הוא עשה זאת על ידי הרמת בעלי הדין לתודעה כזאת שאפילו הצד ה"מפסיד בדין" שותף בעשיית הצדק "משפט לזה - שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה - שהוציא גזילה מתחת ידו" (לשיטת רבי). דוד ידע לנמק את פסק הדין באופן שהתקבל על לבם של שני בעלי הדין ועל ידי כך גרם להם לקבל את פסק הדין בשמחה (יפה מראה ירושלמי סנהדרין א וגם בפרק ב, ב).
המשיח ימשיך את דרכו של דוד המלך וירומם את האנושות לתודעה שכולם שותפים לצדק. כאשר תביעת הצדק תהיה רצונה של האנושות בכללותה, נבואת ישעיהו תתגשם "ולא ילמדו עוד מלחמה".
