שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה': מה גבול ההשתדלות הסבירה? - עבודה זרה ל, ב
שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה': מה גבול ההשתדלות הסבירה? - עבודה זרה ל, ב
מאת: נתן קוטלר
בתקופת חז"ל היו מצויים נחשים בבתים (תוס' ע"ז לה, א ד"ה חדא קתני) ולכן חכמים אסרו לשתות משקין מגולים וירקות שיש חשש שנחש הטיל בהם את ארסו (משנה תרומות ח, ד-ו; רמב"ם הל' רוצח ושמירת הנפש יב, ב-ג).
סוגייתנו עוסקת בדברים האסורים מפני סכנה זו. "אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה [כשתולשים תאנה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה – רש"י] אין בו משום גילוי".
התוספות רי"ד מסביר שהיינו חושבים שצריך לחשוש לגבי "פי תאנה" שאולי הטיל שם נחש את ארסו כי לא ניכר הניקור (כלומר מקום הנשיכה).
אולם רב חייא מלמדנו בשם שמואל שאין צריך לחשוש מכך. הגמרא מביאה ברייתא כראיה לכך: "כמאן? כי האי תנא; דתניא, רבי אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, משום שנאמר: שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' (תהלים קטז, ו)" (ע"ז ל, ב).
התוספות רי"ד מסביר שלמרות שלא רואה בלילה אם יש בהם ניקור, מותר לאכול כי סומכים על הנאמר "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ".
רבי אברהם חיים שור בעל ה'תורת חיים' שואל מה ההבדל בין תאנים וענבים לשאר הדברים האסורים מפני גילוי? מדוע הקב"ה שומר על האדם מהארס של נחש דווקא בפירות אלו?
ה'תורת חיים' אומר שעלינו להתבונן בנאמר "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ". לא נאמר "שומר חכמים ה' ", אלא דווקא פתאים, ללמדנו שה' שומר דווקא על אלו שלא מסוגלים לשמור על עצמם. זה בדיוק ההבדל בין תאנים וענבים לשאר הדברים האסורים מפני גילוי. האדם מסוגל לשמור על משקין כמו יין, מים וחלב על ידי זה שהוא מכסה אותם. ולכן ה' לא שומר על האדם בדברים שהוא מסוגל לשמור בעצמו. אך לגבי תאנים וענבים, האדם לא מסוגל לשמור עליהם מנחשים, כי צריך לייבשם בחמה לעשות מהם גרוגרות וצימוקים. "לכך שמירתו יתברך עליהן מפני תיקון עולמו".
ה'תורת חיים' מביא מקרה נוסף שעליו נאמר "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ": בגמרא בשבת נאמר בשם שמואל שישנם זמנים שאין להקיז דם כי מזל מאדים שולט בהם. אחד הזמנים הוא ערב שבת. הגמרא שואלת מדוע שמואל התיר ביום זה? התשובה היא: "כיון דדשו ביה רבים - שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' " (קכט, ב).
רש"י מסביר שהסיבה שהרבים נהגו כן היתה בגלל דוחקם ורצו להסמיך את הקזת הדם לסעודת שבת מסיבות בריאותיות. מכיון שאכילת דגים מועילה לגוף לאחר הקזת דם (ע"ז כט, א), לכן הסמיכו את הקזת הדם לסעודת שבת שבה היו אוכלים דגים (שבת קיח, ב).
ה'תורת חיים' מסביר: "כיון דדשו ביה רבים שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' פירוש כיון דרבים הורגלו בו מפני דוחקן שיהו קרובין לסעודת שבת כמילתא דלא אפשר דמי ולכך שמירתו יתברך עליהן מפני תיקון העולם". אם כן, הדוחק הכלכלי של הרבים שלא איפשר להם להפריד בין הקזת דם לסעודת שבת – מצדיק את שמירתו של ה', כדי שהעולם יתנהל בצורה מתוקנת.
ה'תורת חיים' מביא דוגמה נוספת. בפרק 'ערבי פסחים' ישנה סוגיה שלימה על "זוגות" [החשש מאכילת או שתיית מספר זוגי של מאכלים או משקאות כדי להישמר מהמזיקין]. בסופו של דבר הגמרא אומרת שבארץ ישראל לא חששו כלל מענין הזוגות. לאחר מכן נאמר כלל: "כללא דמילתא: כל דקפיד - קפדי בהדיה, ודלא קפיד - לא קפדי בהדיה [מי שמקפיד יותר מדאי יכול להנזק, אך מי שלא מקפיד כל כך, הוא לא ניזוק]" (פסחים קי, ב).
יש לשאול: אם הזוגות הוא חשש ממשי, מדוע זה תלוי בבחירה של האדם אם להקפיד על כך או לא? ה'תורת חיים' מסביר שבאמת זה לא סביר שהאדם ישמור על עצמו תמיד שלא יאכל או ישתה מספר זוגי של מאכלים או משקאות. ולכן, הקב"ה שומר עליו "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ".
לעומת זאת, אם אדם הוא 'אויבער חוכם' ומקפיד על כך מאוד ומתאמץ לשמור על עצמו, הוא מאבד את השמירה של הקב"ה. שיטת ה'תורת חיים' היא יסודית ביותר – הקב"ה דורש מהאדם לשמור על עצמו בצורה סבירה מסכנות. במקרים שבהם האדם אינו מסוגל לשמור על עצמו או כאשר רמת השמירה מהסכנה היא בלתי סבירה - הקב"ה שומר עליו כפי שנאמר "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ".
על פי זה ניתן להסביר את דברי חז"ל: "הכל בידי שמים, חוץ מצינים פחים [קור וחום], שנאמר: צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם!" (כתובות ל, א). רש"י מסביר: "חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה" (וראה תוס' שם ד"ה הכל בידי שמים). הרשב"ם פירש במקום אחר: "כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה" (ב"ב קמד, ב). כלומר הקב"ה לא שומר על האדם בדברים שהם בשליטתו שהוא היה יכול וצריך לשמור את עצמו.
הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו גם בעולם הזה, "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו!" (ע"ז ג, א). לכן הקב"ה מצפה מאיתנו לעשות השתדלות והשמר ממה שצריך להשמר מפניו בצורה סבירה. הקב"ה רוצה שהעולם יתנהל באופן נורמלי ולכן הקב"ה לא מצפה מאיתנו להשמר בצורה לא סבירה כמו לחשוש מאכילת תאנים וענבים בלילה כי אולי נחש הטיל בהם את ארסו. במקרים שהם מעבר לשמירה הנורמלית הנדרשת – הקב"ה שומר עלינו שלא יאונה לנו כל רע "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' ".
