הרמב"ם כותב שאילולא הבחירה החופשית לא היה מקום לתורה (הל' תשובה ה, ד). לכן, היסוד שיש לאדם בחירה חופשית הוא אחד היסודות החשובים ביותר בתורה (לנבוכי הדור א'). השאלה היא כיצד הבחירה החופשית מסתדרת עם השפעות התורשה והסביבה על האדם?
האם האדם אחראי למעשיו? לקיחת האחריות על המעשים אינה מובנת מאליה. בפסיכולוגיה המודרנית ישנם מושגים כמו תורשה וסביבה (Nature and Nurture), שלפעמים משתמשים בהם לטעון שהאדם לא אחראי למעשיו. האם זה אשמתו שהוא נולד והתחנך בסביבה לא סימפטית עם עוני, אלימות והזנחה? או האם זה אשמתו של האדם שהוא נולד עם יצרים חזקים?
בסוגייתנו חז"ל מספרים על אדם בשם אלעזר בן דורדיא ששקע בחטאים רבים, עד שיום אחד תוך כדי חטא ירוד במיוחד, נאמר לו שהוא עבר את הגבול ואין סיכוי שיקבלו אותו אם ישוב בתשובה. הגמרא מספרת:
"הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות...שמים וארץ...חמה ולבנה...כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו" (ע"ז יז, א).
יש לשאול: למה אלעזר בן דורדיא פנה להרים ולגבעות, לשמיים ולארץ, לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות שיבקשו עליו רחמים? ובכלל, מה הכוונה שהוא דיבר אליהם והם ענו לו? איך אנחנו צריכים להבין זאת?
אלא שאלעזר בן דורדיא בהתחלה ניסה לברוח מקבלת אחריות, הוא ניסה להאשים את הסביבה שהוא גדל בה, ולכן פנה באופן אלגורי להרים וגבעות, שמים וארץ המסמלים את הסביבה, שהרי "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". אלעזר בן דורדיא ניסה לטעון שהוא הגיע לאן שהגיע בגלל סביבה בלתי תומכת, אבל הוא הבין לבסוף שלמרות נקודת הפתיחה הגרועה שלו, הוא עדיין היה יכול להתקדם.
לאחר מכן, אלעזר בן דורדיא ניסה להאשים את התורשה, את הגנים שלו, שהוא לא היה יכול שלא לחטוא עם היצרים והדחפים החזקים שהיו לו, ולכן פנה באופן אלגורי לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות המסמלים את התורשה. כפי שמצינו שמי שנולד במזל מאדים יהיה אדם שופך דם (שבת קנו, א).
לבסוף אלעזר בן דורדיא הגיע לתובנה שלמרות היצרים שהיו לו, הוא היה מסוגל לנתב אותם לאפיקים חיוביים, כמו שאדם שנולד במזל מאדים שמטבעו נוטה לשפיכת דם, יכול לבחור האם להיות רופא, שוחט או מוהל, או חלילה רוצח.
כאשר הוא הבין שהוא היחיד שצריך לקחת אחריות על מעשיו, הוא אמר: "אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה [=יצאה] בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".
אלעזר בן דורדיא נקרא "רבי", כי הוא לימד שדרך התשובה מתחילה מלקיחת האחריות, מהתובנה שרק האדם עצמו נושא באחריות למעשיו. הבנה זו נובעת מעיקרון הבחירה החופשית, כדברי הרב קוק:
"אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם" (אורות התשובה טז).
אם האדם מבין שהוא האחראי הבלעדי על מעשיו לטוב ולמוטב, הרי הוא סולל את הדרך לתיקון. אם יש לאדם בחירה חופשית לחטוא, יש לו גם בחירה חופשית לשוב בתשובה.
"ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב" (שם).
אם כן, לבחירה חופשית שתי פנים: היא מחייבת את האדם על מעשיו, אך היא גם פותחת בפניו דלת לתיקון מעשיו.
