בינה מלאכותית: כוונות, מעשים ורצון השם - עבודה זרה ב, ב
בינה מלאכותית: כוונות, מעשים ורצון השם - עבודה זרה ב, ב
מאת: נתן קוטלר
כיום ישנה פריצת דרך מטאורית בתחום הבינה המלאכותית שעתידה להשפיע על תחומים רבים מחיינו, כיצד עלינו להתייחס להתפתחויות הטכנולוגיות הללו? האם עלינו להתמקד בתועלת המעשית שלהן או בשאלה האם הכוונות של היוצרים הן טהורות? האם הכוונה משפיעה על מהות העניין? מהו רצון השם?
בתחילת מסכת עבודה זרה - חז"ל מלמדים אותנו עיקרון שיכול לתת כיווני מחשבה לשאלות אלו. נפתח בעיון במסכת שבת ואז נחזור לסוגייתנו בעבודה זרה.
כיצד להתייחס לחדשנות הטכנולוגית של רומא?
בגמרא בשבת מופיע דיון מרתק בשאלה זו:
"ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.
רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג" (שבת לג, ב).
הרב קוק מסביר ב'עין איה' את הגישות השונות:
שיטת רבי יהודה: הכוונה אינה רצויה אך המעשים רצויים
רבי יהודה הבין כמובן שהכוונות והמטרות של הרומאים רחוקות כרחוק מזרח ממערב מהשאיפות הטהורות של עם ישראל. מכל מקום נקודת המפגש בין הציווילזציות היא באותם הדברים שמסייעים לחברה האנושית. השווקים הם פלטפורמה שמאפשרת למגוון כשרונות היצירה האנושיות להתקבץ במקום אחד.
הגשרים מאפשרים לקבוצות רחוקות להפגש אחד עם השני ולאחד את כוחותיהם למען הכלל. המרחצאות מאפשרות היגיינה ושמירת הבריאות של כל פרט. לפי שיטת רבי יהודה – יש להתמקד במעשים ולא בכוונות.
שיטת רבי יוסי: אין לשבח את הרע ואין להכחיש את הטוב
רבי יוסי מצד אחד חשש לשבח את המעשים של הרומאים כדי לא לתת לגיטימציה לאומה רשעה זו שכוונותיה מושחתות. אך מצד שני לא היה יכול להכחיש את הטוב היוצא מפעולותיהם.
שיטת רשב"י: הכוונות המקולקלות משפיעות על המעשים
ואילו רבי שמעון בר יוחאי סבר אחרת לגמרי "מחאתו של רשב"י על כח הרע הפועל, אפילו בהיותו פושט טלפיו ומתכסה בלבוש הטוב והחסד, היא חזקה כ"כ עד שהוא חודר לסוף הפעולה בעצמה". אם כן, אי אפשר להפריד בין הכוונה למעשה, כאשר הכונה אינה טהורה, היא מקלקלת גם את המעשה.
השווקים שרבי יהודה ראה בהם תועלת לחברה - אינם אלא פלטמפורמה לקלקול מוסרי, חומרי ורוחני. הגשרים שרבי יהודה ראה בהם איחוד הכוחות האנושיים, רק יביאו את הקלקולים של עמים פראיים ערלי לב. המרחצאות לא נועדו באמת להיגיינה, אלא לרדיפה אחר תענוגות שתביא לידי חולשה במקום הבריאות המיוחלת.
האם הגישה השלטת היא אכן רצון השם?
הגמרא פתחה דיון זה בשאלה "ואמאי קרו ליה [רבי יהודה] ראש המדברים בכל מקום?" והמסקנה היתה:
"אמרו: יהודה שעילה – יתעלה". כלומר היה ניתן לחשוב שדברי רבי יהודה משקפים את רצון השם. לכאורה גישת רבי יהודה שהפרידה בין הכוונות השליליות של הרומאים לבין מעשיהם החיוביים – היא הגישה הנכונה. המציאות אפילו מוכיחה שהוא צדק – הוא התעלה ונהפך להיות "ראש המדברים בכל מקום". גישתו נהפכה להיות הגישה השלטת.
אולם מסקנה כזאת – שבשל סיבות אלו גישת רבי יהודה משקפת את רצון השם – היא מסקנה מרחיקת לכת. בתחילת עבודה זרה (ב, ב), חז"ל מלמדים אותנו לימוד גדול בהבנת רצון השם. הדעה השלטת אינה בהכרח האמת, אלא לעתים דווקא הדעה הנרדפת משקפת את רצון השם.
כוונות, מעשים ורצון השם
בסוגייתנו נאמר שלעתיד לבוא אומות העולם יגיעו לדין בפני הקב"ה:
"אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות".
הגרי"ז [1] שואל כיצד ייתכן שאומות העולם יכולות לטעון שהם לא עשו את הכל אלא בשביל ישראל? והרי ברור שהם עשו זאת לצורך עצמם!
הוא מסביר "וזהו אשר יבואו אומות העולם לעתיד לבוא ביום הדין לטעון שכל מה שעשו, עשו בשביל ישראל שיתעסקו בתורה, שהרי תכלית המכוון הכל הוא בשביל זה".
ישנו גרעין אמת בטענת האומות שהם לא תיקנו שווקים, בנו מרחצאות וגשרים אלא למען עם ישראל. שהרי תכלית בריאת בני אדם רבים עם כשרונות מגוונים היא כדי שישכללו את העולם למען עם ישראל שיעסקו בתורה.
אם כן, אומות העולם טוענות שאין להתייחס לכוונה שלהם בפיתוחים הטכנולוגיים ובשכלול העולם, אלא יש להחשיב את המעשה שממנו נצמח תועלת לעם ישראל.
אולם הגרי"ז אומר: "ועל זה יאמר להם הקב"ה דכל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, אם שזה נכון שתכלית המעשים הוא בשביל ישראל, אבל הם שעשו לא עשו בשביל זה אלא לצורך עצמם".
אם כן, הקב"ה לא מקבל את טענתם, יש להתייחס בעיקר לכוונה "הקדוש ברוך הוא ליבא בעי, דכתיב וה' יראה ללבב" (סנהדרין קו, ב). אם הכוונה אינה טהורה, הרי יש בכך גם פגם במעשה.
הקב"ה מכריע בכך דווקא לפי שיטת רשב"י "כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמכם". אם הכוונה אינה טהורה – הרי שמוכרח הדבר שהקלקול יבוא לידי ביטוי גם במעשה.
ולכן, רצון השם אינו משתקף בגישה השלטת במסכת שבת של רבי יהודה, אלא דוקא משתקף בגישה של רשב"י במסכת עבודה זרה.
על כן, בהקשר לשאלת היחס להתפתחויות הדיגיטליות העכשוויות – יש לבחון היטב כיצד הכוונות והמטרות משתקפות גם בהמצאות עצמן.
האם הפלטפורמות החינמיות של הבינה המלאכותית – הופכות אותנו להיות "המוצר"? האם הבינה המלאכותית היא באמת אובייקטיבית או שמטרת יוצריה היא להשליט ערכים פרוגרסיביים על העולם?
[1] ספר חידושי הגרי"ז על תנ"ך ואגדה מפי השמועה (מישור, בני ברק תשע"ו), עמ' רל-רלב.
