כיבוש או קניין חזקה?

מאת: נתן קוטלר


ירושת הארץ אפילו בגלות
בסוגייתנו אומרת המשנה "נכסים שיש להם אחריות [=קרקעות] - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה" (קידושין כו, א). חזקה היא פעולה המבטאת בעלות על הקרקע (כגון שנעל את השער או פרץ פתח וכד'). הגמרא שואלת מה המקור לכך שקרקעות נקנים בחזקה, ומביאה שני מקורות: המקור הראשון הוא פסוק מירמיהו: "אמר חזקיה. אמר קרא: וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם (ירמיהו מ, י), במה תפשתם? בישיבה". ואילו המקור השני הוא פסוק מספר דברים "דבי ר' ישמעאל תנא: וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ (דברים יא, לא), במה ירשתם? בישיבה".
נשאלת השאלה מדוע כאשר חזקיה חיפש מקור לקניין חזקה, הוא הרחיק כל הדרך לספר ירמיהו ולא לקח את המקור הקלאסי מספר דברים?
ישנן כמה תשובות לשאלה זו (ראה: שיטה מקובצת). אולי ניתן לומר כדברי הרמב"ן שהמצווה של ישוב ארץ ישראל אינה מוגבלת רק לתקופה שבה עם ישראל שולט בארצו, אלא גם בתקופת הגלות מצווה ליישב את הארץ. "הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. א"כ מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות" (שכחת העשין ד'). ולכן, ייתכן שחזקיה בחר להביא כמקור דווקא פסוק מתקופת הדמדומים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. רוב אנשי יהודה גלו לבבל ואף שגדליה בן אחיקם הופקד על 'דלת הארץ' שנשארו, בפועל הוא היה שליט מטעמו של מלך בבל. ולכן, אפילו בתקופה קשה זו שלא היתה עצמאות לישראל, יש עדיין מצווה ליישב את הארץ. ולכן חזקיה מביא דווקא כמקור לקניין חזקה את דברי גדליה לעם שהיו איתו "'וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם', במה תפשתם? בישיבה".
עתה נדון בדבריו של רבי ישמעאל המביא מקור אחר לקניין חזקה:
ירושת הארץ על ידי ישיבת הארץ
ירושת הארץ יכולה להיעשות בשתי דרכים, בדרך של מלחמה על ידי כיבוש או בדרך של שלום על ידי ישיבה (התיישבות) שהיא קניין חזקה. רבי ישמעאל דורש את הפסוק לא כשתי פעולות שונות "ירושת הארץ" ו"ישיבת הארץ", אלא ש'ברירת המחדל' לירושת הארץ היא על ידי ישיבת הארץ "במה ירשתם? בישיבה". יש בכך אמירה חשובה שאמנם המלחמה היא כמובן לגיטימית ולפעמים הכרחית, אך היא אינה 'ברירת המחדל' שלנו, אלא הברירה האחרונה.
ולכן, בהלכה אין מצוות מלחמה, אלא מלחמת מצווה. המושג 'מלחמת מצווה' מבטא את הרעיון שישנם ערכים שלמענם יש להילחם, אך המטרה היא המצווה ולא המלחמה. בנוסף, כאשר נלחמים מקיימים מצווה, אך אין מצוה להילחם כאשר אין צורך בכך (ראה: הרב יעקב אריאל תחומין ה' עמ' 175).
קניין חזקה עדיף מכיבוש המלחמה
שאלה: עולי מצרים קידשו את ארץ ישראל לעניין המצוות התלויות בארץ (ערכין לב, ב). אך השאלה היא מה קורה בתקופת הגלות? לפי שיטת הרמב"ם הקדושה שעולי מצרים קידשו את הארץ (קדושה ראשונה) היתה רק לשעתה, אך לא לעתיד לבוא. ולעומת זאת, דווקא הקדושה שעולי בבל קידשו את הארץ (קדושה שניה), היתה לשעתה ולעתיד לבוא (רש"י יבמות פב, ב; רמב"ם הל' בית הבחירה ו, יד-טז). השאלה היא מה ההבדל ביניהם? מדוע קדושה שניה היא נצחית?
תשובה: הרעיון הוא שעולי מצרים קידשו את ארץ ישראל באמצעות כיבוש מלחמה. אך עולי בבל קידשו את ארץ ישראל בקניין חזקה "כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא" (רמב"ם הל' תרומות א, ה; תוי"ט עדיות ח, ו).
לכן קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא כי המלחמה אמנם טובה לשעתה, אך אינה מספיקה לטווח הרחוק. אולם, קדושה שניה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא כי קניין חזקה שהינו כח השלום גדול יותר.