במשנה נאמר: "כיצד בודקים את העדים? היו מכניסין אותן לחדר, ומאיימין עליהן".
מה הדיינים היו אומרים להם כדי לגרום להם להימנע מעדות שקר?
המפתח להבין את הסוגיה הוא בפירוש המילים "ומאיימין עליהן". אין הכונה ל'אִיּוּם' בעברית המדוברת כיום, אלא מלשון יראה. "מיראין ומגדילים בעיניהם ערך העדות, ומסבירים להם מה שיש בעדות השקר מן החרפה וחומר העונש למעיד שקר" (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין ג, ו).
הגישה של חז"ל כלפי העדים, אינה איומים בעונשים הצפויים להם בחוק אם ייתפסו, אלא חז"ל מנסים לעורר בהם את היראה הפנימית כלפי ההשלכות של המעשים שלהם על העולם, הקרובים להם וגם ההשפעה על נפשם.
בגמרא מופיעות שלוש דעות:
שיטת רב יהודה: חסימת השפע
"אמר רב יהודה: הכי אמרינן להו 'נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר' (משלי כה, יד). רש"י מסביר: "בשביל מתהלל במתת שקר דהיינו מעידי שקר גשמים נעצרים, ואפילו כשהשמים מתקשרים בעבים ורוח להוריד גשמים, אין הגשם בא".
הטבע מתכונן לגשמים, העננים מכסים את השמיים, הרוח נושבת, אך משהו חסום – "אין הגשם בא". יש משהו מלאכותי שמתערב בסדר הבריאה - הדיינים מגלים לעדים שהחסימה הזאת נובעת מעדות שקר.
באופן דומה, בני אדם נושאים ונותנים במסחר ומתפרנסים אחד מהשני באופן טבעי, אך לפתע יש 'יד נעלמה' המתערבת באופן מלאכותי וגוזלת מאדם את לחמו – זוהי עדות שקר המנסה להתערב בסדר הבריאה.
אך רבא מקשה: יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף [מאי איכפת להו אם לא ירדו גשמים? אמרי בלבם משל הדיוט שבע שנים היה רעב ועל פתח מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא עבר הרעב – ע"פ רש"י]".
רבא מקשה שלמרבה הצער עדי שקר אינם מאמינים שיש סדר בבריאה, הם מכחישים את ההשגחה של ה' בעולם. ולכן טוענים שהשפע הכלכלי אינו תלוי בצדקות בני האדם, אלא בכישרונותיהם. ולכן בעל אומנות מוכשר אינו צריך להיות מוטרד מרעב שבא לעולם.
שיטת רבא: פגיעה במרקם החיים התקין
"אלא אמר רבא: אמרינן להו: 'מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר' (משלי כה, יח). רש"י מסביר: "בעון עדות שקר דֶּבֶר בא, ויתייראו שלא ימותו".
שיטת רבא היא כבר עליית מדרגה; אין מדובר רק על חסימת השפע מלהגיע לעולם, אלא על פגיעה ממשית במרקם החיים בעולם. מגפה היא כאשר יש כח שלילי שמתפרץ בעולם ללא כל שליטה, עד כדי שיבוש מהלך החיים התקינים.
באופן דומה עדות שקר משבשת את האמון בין בני אדם שהוא הבסיס ליחסי החברה התקינים. עדות שקר גורמת לשיבוש גדול כל כך של האיזון העדין בעולם שהוא עלול לעורר כדור שלג בלתי נשלט של כוחות שליליים נוספים בחברה.
אך רב אשי מקשה: "יכלי למימר שב שני הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא שכיב [מה אכפת להם אם יהיה דֶּבֶר? יאמרו בלבם משל הדיוט שבע שנים היה דֶּבֶר ואדם בלא שנותיו לא מת, כלומר אדם לא מת לפני זמנו]".
רב אשי מקשה שלמרבה הצער עדי השקר שקועים בתפיסה שלמעשיהם אין קשר ישיר למרקם החיים של החברה. עדות שקר אינה גורמת לשום שינוי דרסטי, אלא עולם כמנהגו נוהג.
שיטת רב אשי: לעורר את גדלות האדם
רב אשי מבין שעדי השקר אינם מוטרדים מחסימת השפע שהיה אמור לרדת לעולם והם אינם מוטרדים משיבוש מרקם החיים התקין בחברה. רב אשי מבין שצריך להפנות את המבט פנימה – במתחולל בנפשם.
"אלא אמר רב אשי, אמר לי נתן בר מר זוטרא: אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי [השוכרים אותם מבזים אותם וקלים הם בעיניו – רש"י], דכתיב "וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ" (מלכים א' כא, י) [גבי נבות היזרעאלי כתיב, שיועצי המלך היו יועצים לשוכרם והיו קורין אותם בני בליעל – רש"י].
רבי חיים ליב שמואלביץ מסביר: "העדים הללו שאנו חושדים בהם שיעידו עדות שקר, ואין חומר האיסור מרתיע אותם, ואף האיום בעונשים החמורים אינו משפיע עליהם כי אומרים הם בלבם שאליהם לא יגיעו העונשים. הדרך להשפיע עליהם, היא על ידי שמירת כבודם העצמי, שאומרים להם שאף בעיני השוכרים אותם להעיד שקר בזויים הם, איום זה בכוחו להשפיע עליהם יותר מן הכל. זוהי התועלת הנוספת בהרגשת הנכבדות, שהיא מונעת את האדם מן החטא משום הבזיון הכרוך בעבירה" (שיחות מוסר מאמר כח).
לכל אדם יש כבוד וערך עצמי הנובע מצלם האלוקים שבו. לכן כדי להניא אותו מחטא – יש לעורר את הגדלות שבו. כדברי רבינו יונה בפתיחתו לשער העבודה: "הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו וגדולתם וחיבתם אצל הבורא יתברך...ויצא לו מזה כי כאשר יתאוה תאוה ויתעלה בלבבו גאוה לעשות דבר שאינו הגון יבוש מעצמו ויבוש מאבותיו וישיב לנפשו ויאמר 'אדם גדול וחשוב כמוני היום שיש בי כמה מעלות טובות רמות ונשאות, ושאני בן גדולים בן מלכי קדם, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ולאבותי כל הימים".
היחס בין השיטות
הרמב"ם כתב "ומודיעין אותן כוח עדות השקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ולעולם הבא" (הל' עדות יז, ב). לפי איזו שיטה פסק הרמב"ם?
נראה שהרמב"ם פסק לפי כל השיטות, כי הן "מיראין ומגדילים בעיניהם ערך העדות". שתי השיטות הראשונות מדגישות את "כוח עדות השקר" - האחריות הגדולה המוטלת על הכתפיים של העדים להשפיע על העולם כולו בחסימת השפע (עצירת הגשמים) והפגיעה במרקם החיים התקין (דֶּבֶר). השיטה האחרונה מדגישה את "בושת המעיד בה בעולם הזה ולעולם הבא" לעורר את גדלות האדם.
