'עין בעין יראו'


מאת: נתן קוטלר

השאלה

במדרש נאמר: "'גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ' (תהלים קג, כ) במה הכתוב מדבר? אמר רבי יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד לשבת [=שבוע] אחת לחודש אחד שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה [=וזה רואה שדהו בור וריק בלי חרישה וזריעה] כרמיה ביירה [=כרמו חרב] ויהבי ארנונא ושתיק [=ונותן מס על השדה ושותק] יש לך גבור גדול מזה?!" (ויק"ר א, א). ה'אמרי אמת' מגור שואל מה הגבורה הגדולה שבשומרי השמיטה שאותה מכנה המדרש "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ"? והרי התורה הבטיחה "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה, כא)! ולכן, אם החקלאים רואים שהברכה מקדמת לבוא במה מתבטאת גבורתם?

הברכה התפזרה על פני כל השנים

על הפסוק "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" חז"ל דורשים בספרא (בהר פרשה ג פרק ד אות ו): "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית אין לי אלא בשישית בחמישית וברביעית בשלישית ובשניה מנין, משנה לחבירתה מנין? ת"ל ובשנה, ועשת את התבואה לשלש השני', לשישית ולשביעית ולמוצאי שביעית". המילה "בַּשָּׁנָה" נראית מיותרת כי היה יכול להיות כתוב בפסוק "וצויתי לכם את ברכתי בשישית", מדוע צריך לומר "בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית"? הקרבן אהרן מסביר את דרשת חז"ל: "ואמר בַּשָּׁנָה, לרבות כל השנים שבין שמיטה לשמיטה והם החמש שנים מלבד הששית". כלומר הברכה בתבואה שהובטחה על ידי התורה לא התרכזה רק בשנה השישית, אלא שהיא התפזרה על פני כל השנים. ה'אמרי אמת' לומד מכאן רעיון נפלא "לכן נראה שכל השנים היה בשפע, והרשעים אמרו מקרה היא ולא ברכה בזכות שביעית, אבל גבורי כח הבינו זה, אבל לא היה ברכה מקדמת בערב שביעית טפי [=יותר] משאר השנים" (מכתבי תורה נה). אם כן, היה ניתן לטעות ולחשוב שהשפע בתבואה בכל השנים אינו קשור לשמירת השמיטה אלא הוא מקרה, אך הגבורה של שומרי השמיטה מתבטאת בכך שהם יודעים לראות ולהכיר בעיניים של אמונה את ברכת ה'. 

לפקוח עיניים ולראות

בישעיהו נאמר "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (נב, ח). מדוע הנביא הזכיר פעמיים "עַיִן בְּעַיִן", זה לכאורה מיותר? הרב צבי יהודה היה נוהג להזכיר פסוק זה והיה אומר "המשמעות היא שיש עין של מטה ויש עין של מעלה, ובשעה שהאדם יודע לכוין עין של מטה לעומת עין של מעלה, כשהוא עולה ומתעלה למדרגה כזאת, אזי זוכה הוא לראות בשוב ה' ציון, ועלינו לכוין עינינו" (שיחות הרצי"ה ליום העצמאות תשט"ז).

***

הגבורה האמיתית מתבטאת בכך שגם כאשר ניתן לפרש את המציאות בעיניים של חול ובכך שהשגשוג החומרי הוא מקרי ומעשה ידי אדם – יש לדעת לפקוח עיניים ולראות את המציאות מתוך נקודת מבט אמונית ושהמקרה הוא רק מה'. מי שיודע לכוון את עינו לעין של מעלה ופועל עם א-ל נקרא "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ".