"רחמנא שעבדיה בעל כורחיה": המחוייבות כשכר


מאת: נתן קוטלר


מבוא

בפרשת כי תצא מופיע החיוב על מוצא האבידה לשמור עבור המאבד "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" (דברים כב, ב). בפרק אלו מציאות בבבא מציעא (כט, א) מופיעה מחלוקת בין רבה לרב יוסף בשאלה: האם שומר אבידה נחשב כשומר חינם או כשומר שכר? רבה סובר שנחשב כשומר חינם שהרי הוא פטור בגניבה ואבידה וחייב רק בפשיעה (רש"י). אך רב יוסף סובר שנחשב כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה "דשומר שכר מצוה הוא, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה" (רש"י).

דברי תורה עשירים במקום אחר. בפרק הכונס בבבא קמא (נו, ב) מובאות סברותיהם של רבה ורב יוסף: "רבה אמר כשומר חנם דמי, מאי הנאה קא מטי ליה; רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כשומר שכר. איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה, הלכך כשומר שכר דמי".

רבה רואה את הדמיון בין שומר אבידה לשומר חינם בכך ששניהם לא מקבלים הנאה או תשלום עבור שמירת האבידה ושמירת הפיקדון בהתאמה. לעומת זאת, לפי הפירוש הראשון בדברי רב יוסף יש כאן הנאה בצורת חיסכון שפטור מלתת לחם לעני בשעה שעוסק בשמירת האבידה, כי 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'[1].

 יחד עם זאת, יש גם פירוש שני בדברי רב יוסף ששובר את המשוואה: 'הנאה=שומר שכר', ניתן להיחשב כשומר שכר גם אם לא מקבלים תמורה והסיבה היא שהתורה משעבדת את מוצא האבידה לדאוג ולשמור על האבידה בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו.

 עלינו להתבונן בסברה "כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה, הלכך כשומר שכר דמי". 


גדול המצוּוֶה ועושה

בגמרא בקידושין מופיעה המימרא המפורסמת של רבי חנינא "גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" (לא, א וראה: ב"ק פז, א). השאלה היא והלא היה צריך להיות הפוך: מי שמצווה ועושה פועל מתוך חובה ואילו מי שאינו מצווה ועושה פועל מתוך הזדהות ורצון ולכן הוא אמור להיות גדול יותר! ובכל זאת, חז"ל רואים את ה"מצוּוֶה ועושה" כבעל מעלה רבה יותר "ממי שאינו מצוּוֶה ועושה". ומדוע? 


בתוספות ר"י הזקן נאמר: "מי שאינו מצווה ועושה כך – שמשלם לו הקב"ה שכרו ששכר גדול יש למצווה ועושה שהוא מפני שמצווה ומקבל מרות המצות עליו". ההבדל בין מי שמצווה ועושה לבין מי שאינו מצווה ועושה הוא המחוייבות. הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל מסביר שאדם "שאינו מצוּוֶה ועושה" מעמיד את עצמו במרכז ואילו אדם "המצוּוֶה ועושה" מעמיד את המחויבות לציווי במרכז. ישנו הבדל גדול בין העמדת האדם במרכז לבין העמדת ה' במרכז. ולכן מי שמצווה ועושה גדול יותר, כי "אדם שמגיב בחיוב ל'קריאה' ולחובה עשוי לחוש שהרגע ההיסטורי דוחף אותו להגשמת יעד כלשהו, הגם שלעתים אין הוא עולה בקנה אחד עם מאווייו האישיים או עם מימושו העצמי"[2].

 

המחוייבות כמתנה

 לאור דברי תוספות ר"י הזקן והרב ליכטנשטיין ניתן להבין את ההסבר השני בדברי רב יוסף "כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה, הלכך כשומר שכר דמי". קבלת מרות המצוות והמחוייבות היא המתנה הגדולה מכל. ראשית, משום שכבר נקבע שגדול המצווה ועושה. שנית, כאשר לאדם יש ציווי אלוקי שמנחה אותו בחייו ומכח אותו הציווי הוא מתנהל בחייו היומיומיים, זה לכשעצמו השכר הגדול ביותר. ולכן, המחוייבות לשמוע לצו האלוקי לשמור על האבידה היא היא השכר ואם כן יש לשומר האבידה אחריות גם במקרה של גניבה ואבידה. 


בפרט בעידן הפוסטמודרני שבו אנו חיים כיום אנו יכולים להבין טוב יותר את דברי הגמרא הללו. העידן הפוסטמודרני מתאפיין בבריחה ממחוייבות ובפירוק הערכים והזהויות. דווקא בעידן זה בני אדם כמהים בתוך תוכם לקול אלוקי נשגב שידריך אותם להתמודד עם התקופה הסבוכה והמורכבת שבה אנו חיים. חז"ל דורשים על הפסוק: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז): "אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו, ב). החירות האמיתית היא כאשר האדם הוא "מצוּוֶה ועושה", כאשר "רחמנא שעבדיה בעל כורחיה".

 

הריה"ל אמר בשירו "עבדי הזמן – עבדי עבדים הם. עבד ה' – הוא לבדו חופשי". והרב קוק כותב "ההבדל שבין העבד לבן החורין איננו הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם" (עולת ראיה ח"ב עמ' רמה).

 

לתגובות: gemarabemunah@gmail.com

***

הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. חפשו בגוגל: 'בית מדרש גמרא באמונה' (www.gemarabemunah.co.il).

לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד:




[1] רש"י: "דלא בעי למיתב רפתא לעניא - דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מובלכתך בדרך נפקא לן במס' סוכה (ד' כה)". ראה בנספח על הגמרא בסוכה בסוגיית העוסק במצוה פטור מן המצוה.

[2] הרב אהרן ליכטנשטיין, באור פניך יהלכון: מידות וערכים בעבודת ה' (עורך: הרב ראובן ציגלר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2012), עמ' 68 ואילך.